הרהורים והחלטות

פעם בכמה שבועות אני מקבלת מין הרגשה כזו, שמשהו לא יושב כמו שצריך. אני יודעת שהכל בסדר, אבל משהו לא מרגיש לי ממש נכון. הנוהל הרגיל שלי זה להתעלם מההרגשה הזו, אני אומרת לעצמי: "אין לי ממה להרגיש רע! החיים שלי בסדר גמור, על מה יש לי להתלונן?", אבל איפה שהוא עמוק בפנים יש משהו שפשוט לא מסתדר. מין פעפוע כזה בבטן, משהו שאומר לי שעדיין לא הגעתי למקום שהכי נכון לי, שיש לי עוד דרך, רק שאני לא יודעת לאן בדיוק לפנות.

זה קצת מזכיר לי את הסנצה מ"עליזה בארץ הפלאות"

     "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול

"לא אכפת לי כל כך לאן. - " אמרה אליס

"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול.

" - בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר

"בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה"

לואיס קרול

בחודשים האחרונים התחלתי ללמוד שיטת אימון שנקראת NLP, יש מי שמכירים את השיטה כדמיון מודרך, אך היא הרבה יותר מזה. שיטת ה-NLP עוזרת לנו להתחבר טוב יותר לרגשות העמוקים שלנו וללא מודע שלנו, ולחיות חיים טובים ושלווים יותר. הנחת היסוד הבסיסית של השיטה אומרת: אפשרי בעולם, אפשרי עבורי!

אני מודה שחלק מהרצון והסקרנות שליוו את ההחלטה לחזור לספסל הלימודים היו מקצועיים, ויחד עם זאת אני מוצאת שאני מגלה יותר ויותר רבדים בעצמי שדחקתי הצידה. החיבור הזה ללא מודע שלי, התרגולים שמלמדים אותי טכניקות טיפול שונות, שאמורות לעזור לי עם המטופלים בקליניקה. פותחים לי אט אט חלון אפשריות שחשבתי שנסגר מזמן.

זוכרים שסיפרתי בהתחלה על ההרגשה הזו שחוזרת כל כמה זמן? ההרגשה הלא ברורה הזו, שמשהו לא יושב כמו שצריך. פעם, לפני חיים וחצי מעכשיו, סיימתי תואר ראשון במדעי החיים, חשבתי שעכשיו שסיימתי את התואר אני כבר אדע מה לעשות עם החיים, אבל התשובה לא הגיעה.... במקום זה המשכתי ללמוד, הסבה מקצועית (ככה נהייתי דיאטנית). אני בכלל רציתי ללמוד עיצוב אופנה, אבל אבא שלי לא הסכים, וזה הזמן למחוק את החיוך מהפרצוף שלכם, כן אני מתייעצת עם ההורים שלי על הכל, לפחות אז הייתי מתייעצת איתם על הכל, וזה פשוט נראה לי הגיוני. אז סיימתי עוד תואר ועוד אחד ונחשו מה? אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות.......

שבוע שעבר נפל לי האסימון סוף סוף. באחד מהתרגולים בקורס, ביקשו מאיתנו לדבר עם הלא מודע או יותר נכון להתייעץ איתו. ואם אתם מגלגלים עכשיו את העיניים זו זכותכם אבל תדעו לכם שזה ממש עובד. תוך כדי התרגול, גיליתי שאולי הסיבה לזה שאני לא הדיאטנית הכי טובה בארץ עד עכשיו נעוצה בעובדה שעדיין לא השלמתי עם העובדה שזה מה שאני הולכת לעשות מעכשיו ועד סוף הקריירה. מחשבה מחרידה תנו לי לספר לכם.

עצם המחשבה גרמה לי לחשוב מחדש על מה אני רוצה לעשות כשאגדל. ע' לגמרי איתי, הוא חושב שאולי כדאי לי להתחיל ללמוד עיצוב אופנה, ושאם זה מה שאני חולמת עליו כל כך הרבה זמן, אני צריכה לבדוק את זה. 

מעניין מה יקרה עכשיו, בנתיים עצם ההרהור הזה גורם לי להתרגשות, ומלא מחשבות יותר טכניות של איך בכלל מתחילים לעשות כזה דבר ואם בכלל.

היום אין מתכון אבל יש תמונה שלי מהפקת אופנה שהפקתי עם ע'.

מאחלת לכם תקשורת אין סופית אל הלא מודע והמון סקרנות!