מי שעוקב אחרי בפייסבוק ופינטרסט, יודע שאחת מהאובססיות החדשות שלי זה גלידות וארטיקים שמכינים בבית.
נו ברור שרק כאלה שמכינים בבית, ואני די בטוחה שאין צורך להסבר בריאותי בעניין החומרים שמוסיפים לכל הגלידות והארטיקים בסופר.
על הפוסט הזה אני עובדת כבר כמה ימים, ואפילו שסיימתי למעשה כבר מזמן...... לקח לי עוד כמה ימים עד שהגעתי ממש למחשב כדי לכתוב אותו. אני רוצה לכתוב פה עוד המון דברים חשובים על הסורבה מלון המדהים וכל מה שעולה לי בראש זה שעוד פעם התחילה מלחמה :( והמלחמה הזו חוץ מזה שהיא מפחידה ומלחיצה, המלחמה הזו הפתיעה אותי.
לפני כמה חודשים אני וע' החלטנו שכדי להיות אנשים שמחים יותר, אנחנו לא נכנסים יותר ל-YNET או כל אתר חדשות. התקשורת היחידה שיש לנו לידיעות חדשותיות היא דרך הפייסבוק, ואני חייבת לומר שאני ממש לא מתביישת בעובדה שהחלטתי להיות יען ולקבור את ראשי בחול, זה היה כיף!
לא שמעתי על הורים שרוצחים את הילדים שלהם, נהגים שדורסים ובורחים, אנשי ציבור שגונבים, לא שמעתי כלום. לנתק מוחלט מהחדשות יש מחיר, אין פעם שאתה נפגש עם אנשים ולא מעבירים עליך ביקורת "מה את לא חייה במדינה הזו?", "מה את נורמאלית? לא לשמוע חדשות?". כן אני נורמאלית! כן אני לא שומעת חדשות, ועד אתמול שבאמצע שעור פילאטיס שהעברתי הייתי צריכה לפנות את הכיתה (סטודיו) ולברוח כמו עכבר ולהתחבא במלתחות, היה לי ממש כיף לחיות ב"בועה" שלי.
זה לא שלא ידעתי שחטפו את הילדים לפני שלושה שבועות, וזה לא שלא הצטמררתי ובקושי יכולתי לנהוג הביתה מלאה בתחושת עצב ופחד, אחרי שמצאו את הגופות. זה פשוט שכיוונתי את הכל עד אז כך שקומץ מועט של ידיעות תקשורתיות נוראיות יגיעו אלי וכל היתר עבר דרך מסננת צפופה שאפשרה לי להמשיך את חיי בשלווה (יחסית) ועצימת עיניים.
אתמול ניפצו לי את ה"בועה" ושברו את המסננת. בשניה שסיימתי את השעור זה התחיל, טלפון היסטרי מאמא שלי שחשבה כנראה שאם נבוא לישון אצלה נהיה יותר בטוחים. הטלפון היה רק הקצה של הסיפור, המשך הערב לא נהיה יותר כיפי, לשבת בים עם חברים לשתות בירה, לשמוע אזעקות ולראות פיצוצים בשמיים. אתמול זה הכעיס אותי רק קצת והפחיד אותי הרבה, היום בבוקר כשהתעוררתי לצלילי אזעקה במיטה שלי בתל אביב, ופשוט הסתובבתי לצד השני, הפחד שהיה אתמול הפך לכעס גדול שיושב לי בבטן.
בכל זאת החלטתי להמשיך את היום ולעלות את הפוסט הזה, כי באמת שאותי ממש שימח לפתוח את הפריזר ולקחת כפית סורבה כל פעם שבא לי משהו מתוק. כי סורבה אפשר להכין בבית בקלות גם אם אין לכם מכונת גלידה יקרה וגם כי אם אתם תקועים בבית כי יש אזעקות וטילים נופלים, אז זה משהו לעשות כדי להעביר את הזמן.
סורבה מלון בלי מכונת גלידה
חומרים:
מלון בינוני, מקולף וחתוך לקוביות
1/4 כוס סוכר אפשר גם סטיביה
אופן ההכנה:
מכניסים את קוביות המלון למעבד מזון ומרסקים את קוביות המלון עד לקבלת מרקם אחיד.
מכניסים את רסק המלון לקירור בפריזר.
בסיר קטן, ממיסים את הסוכר עם 1/4 כוס מים.
מקררים את מי הסוכר לטמפרטורת החדר ומוסיפים אל רסק המלון. מערבלים שוב במעבד המזון על מנת שהחומרים יתערבבו היטב.
שופכים את התערובת לתבנית אינגלייש קייק או לתבניות ארטיקים ומכניסים לפריזר.
**החלק הטריקי - אם החלטתם להכין את הסורבה בתבנית אינגליש קייק, עליכם להוציא את התבנית מהמקרר כל חצי שעה ולערבב היטב, זאת על מנת שלא תקבלו גוש קפוא של רסק מלון והתערובת אכן תדמה לסורבה.
ואם במקרה כל הלחץ הזה גם גורם לכם לאכול..... היכנסו לפוסט על איך לשרוד את המלחמה ולא להשמין
ימים ולילות שקטים
נטע
על הפוסט הזה אני עובדת כבר כמה ימים, ואפילו שסיימתי למעשה כבר מזמן...... לקח לי עוד כמה ימים עד שהגעתי ממש למחשב כדי לכתוב אותו. אני רוצה לכתוב פה עוד המון דברים חשובים על הסורבה מלון המדהים וכל מה שעולה לי בראש זה שעוד פעם התחילה מלחמה :( והמלחמה הזו חוץ מזה שהיא מפחידה ומלחיצה, המלחמה הזו הפתיעה אותי.
לפני כמה חודשים אני וע' החלטנו שכדי להיות אנשים שמחים יותר, אנחנו לא נכנסים יותר ל-YNET או כל אתר חדשות. התקשורת היחידה שיש לנו לידיעות חדשותיות היא דרך הפייסבוק, ואני חייבת לומר שאני ממש לא מתביישת בעובדה שהחלטתי להיות יען ולקבור את ראשי בחול, זה היה כיף!
לא שמעתי על הורים שרוצחים את הילדים שלהם, נהגים שדורסים ובורחים, אנשי ציבור שגונבים, לא שמעתי כלום. לנתק מוחלט מהחדשות יש מחיר, אין פעם שאתה נפגש עם אנשים ולא מעבירים עליך ביקורת "מה את לא חייה במדינה הזו?", "מה את נורמאלית? לא לשמוע חדשות?". כן אני נורמאלית! כן אני לא שומעת חדשות, ועד אתמול שבאמצע שעור פילאטיס שהעברתי הייתי צריכה לפנות את הכיתה (סטודיו) ולברוח כמו עכבר ולהתחבא במלתחות, היה לי ממש כיף לחיות ב"בועה" שלי.
זה לא שלא ידעתי שחטפו את הילדים לפני שלושה שבועות, וזה לא שלא הצטמררתי ובקושי יכולתי לנהוג הביתה מלאה בתחושת עצב ופחד, אחרי שמצאו את הגופות. זה פשוט שכיוונתי את הכל עד אז כך שקומץ מועט של ידיעות תקשורתיות נוראיות יגיעו אלי וכל היתר עבר דרך מסננת צפופה שאפשרה לי להמשיך את חיי בשלווה (יחסית) ועצימת עיניים.
אתמול ניפצו לי את ה"בועה" ושברו את המסננת. בשניה שסיימתי את השעור זה התחיל, טלפון היסטרי מאמא שלי שחשבה כנראה שאם נבוא לישון אצלה נהיה יותר בטוחים. הטלפון היה רק הקצה של הסיפור, המשך הערב לא נהיה יותר כיפי, לשבת בים עם חברים לשתות בירה, לשמוע אזעקות ולראות פיצוצים בשמיים. אתמול זה הכעיס אותי רק קצת והפחיד אותי הרבה, היום בבוקר כשהתעוררתי לצלילי אזעקה במיטה שלי בתל אביב, ופשוט הסתובבתי לצד השני, הפחד שהיה אתמול הפך לכעס גדול שיושב לי בבטן.
בכל זאת החלטתי להמשיך את היום ולעלות את הפוסט הזה, כי באמת שאותי ממש שימח לפתוח את הפריזר ולקחת כפית סורבה כל פעם שבא לי משהו מתוק. כי סורבה אפשר להכין בבית בקלות גם אם אין לכם מכונת גלידה יקרה וגם כי אם אתם תקועים בבית כי יש אזעקות וטילים נופלים, אז זה משהו לעשות כדי להעביר את הזמן.
סורבה מלון בלי מכונת גלידה
חומרים:
מלון בינוני, מקולף וחתוך לקוביות
1/4 כוס סוכר אפשר גם סטיביה
אופן ההכנה:
מכניסים את קוביות המלון למעבד מזון ומרסקים את קוביות המלון עד לקבלת מרקם אחיד.
מכניסים את רסק המלון לקירור בפריזר.
בסיר קטן, ממיסים את הסוכר עם 1/4 כוס מים.
מקררים את מי הסוכר לטמפרטורת החדר ומוסיפים אל רסק המלון. מערבלים שוב במעבד המזון על מנת שהחומרים יתערבבו היטב.
שופכים את התערובת לתבנית אינגלייש קייק או לתבניות ארטיקים ומכניסים לפריזר.
**החלק הטריקי - אם החלטתם להכין את הסורבה בתבנית אינגליש קייק, עליכם להוציא את התבנית מהמקרר כל חצי שעה ולערבב היטב, זאת על מנת שלא תקבלו גוש קפוא של רסק מלון והתערובת אכן תדמה לסורבה.
ואם במקרה כל הלחץ הזה גם גורם לכם לאכול..... היכנסו לפוסט על איך לשרוד את המלחמה ולא להשמין
ימים ולילות שקטים
נטע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה