יום שני, 26 באוקטובר 2015

מרק כתום דל פחמימות ושומן



אני מתה!! לפני שבוע התחלתי קורס סטיילינג וצילום מזון. זה בוער לי באצבעות כבר יותר משנה. הרי אני מכינה מתכונים, עושה "סטיילינג" והמנקי מצלם. אבל כל הזמן היה חסר לי משהו.

לפני שבוע גיליתי בדיוק מהו אותו ה"משהו". הצטרפתי לקורס במתכוניישן, אצל דניה ודיאנה. אתם אולי מכירים את הבלוג שלהן ובטוח יצא לכם להיתקל בתמונות שלהן על גבי מגזיני אוכל וספרי בישול. אני בהתרגשות כבר מהשעור הראשון! האמת היא שאני כל כך מתרגשת ונלהבת, שבפעם הראשונה בחיי עשיתי "שעורי בית" שאני נתתי לעצמי. רק בשביל החוויה.

שעורי בית "עצמאיים"

אז קבלו את התמונות מהשעור הראשון שלי, אשמח לתגובות (כי עבדתי על זה ממש קשה).





והמתכון אצלי באתר, לבריאות!


יום רביעי, 7 באוקטובר 2015

מתכוני סתיו דיאטטים

 מתכונים דיאטטים לסתיו

העבודה היא לא חיי, ועדיין מרגישה מין צורך לשתף אותה גם פה בבלוג.

כל הלילה לא ישנתי, הגשם התדפק על החלונות. אחרי כמעט ארבע ימים בהם אני מסתובבת עפופה תחושת עייפות וחולי, בגלל וירוס חצוף שהחליט להתיישב לי במעיים....

אבל הבוקר, למרות ליל הסערה וחוסר השינה. קמתי מלאה במוטיבציה ורצון לתת משהו לחברי ברשת.

ספרו לי מה אתם חושבים על המתכונים, הגיבו לחצו לייק והכי חשוב שתפו את חבריכם


יום רביעי, 30 בספטמבר 2015

לעשות קמפינג ולהנות


כבחורה עירונית מטבעי, כל קונספט הקמפינג תמיד היה לי מוזר. טיולים בארץ היו נחלת חופשים עם ההורים וחוסר ברירה משוועה. המילה שנאה היא אולי הגזמה, אבל אני לא אכביר במילים אם אומר שהחשש הגדול ביותר שלי זה שינה בחיק הטבע.



 "איחס" היא המילה בה אני משתמשת, כשהמנקי מציע את האופציה "בואי ניסע לסוף שבוע בכינרת....". השאלה הראשונה שתמיד עולה זה, ניסע לצימר בצפון? התשובה היא כמעט תמיד "לא בואי ניסע לטבע, נעשה אוהל בכינרת"

אתם יכולים לדמיין את המבט המבועת שלי, בכל פעם שהשיחה עולה, והיא עולה אחת לכמה חודשים בשנה. בחודש האחרון היא אפילו עולה יותר מהרגיל, בכל זאת נגמר החופש הגדול, ולפי התאוריה של המנק החופים ריקים מאדם.....הדרך לשכנוע מוחלט שלי היא לצרף חברים, רק שהפעם כולם היו עסקים בעצמם, והנסיעה לכינרת היתה בדואט, או כמו שחבר שלנו הגדיר את זה, חופשה רומנטית.

מה שהחבר שלי שכח לעשות זה לוודא שהעומס על האגמון הקטן בצפון אכן התמוסס. אז כן בדרך כלל בספטמבר הכינרת ריקה מאדם (או ממשפחות). רק שבלי לשים לב, החלטנו לנסוע בסוף השבוע שעליו נפלה חופשת סוכות ליהודים וחופשת איד אל פיטר (מקווה שכתבתי נכון), לאחינו המוסלמים...... מה שהפך את הכינרת ליעד מבוקש לכל המשפחות שמשום מה נהנות לעשות קמפינג עם הילדים, הסבתות והדודים......

בגלל הצפיפות יצא שישנו בחוף לא מוכרז, מה שהפך את החופשה למושלמת ומבודדת מנפש חייה. המנקי שידוע בקישורי חוטב עצים ואיש מערות (ולא רק בגלל הזקן), הקים את המחנה השווה ביותר שיצא לי לישון בו, אי פעם בכינרת. ואתם הרווחתם מדריך מדוייק של איך לעשות קמפינג ולהנות!

הקמת מאהל וציוד


בעניין הציוד, הבחור שלי הוא אלוף עולם! אבל לא כולם חייבים את כל הציוד מוכן בבית.
מאוד חשוב להתארגן על אוהל, מחצלת וציליה.
בגלל שיוצא לנו לצאת לקמפינג לפחות פעם בשנה, השקענו בזוג מזרונים מגומאוויר, אתם יכולים להזמין לכם מזרונים כאלו בדרום תל אביב. למי שאין מזרונים בבית, גם מזרון מתנפח תופס.
אל תתעצלו ומתחו ציליה, צל יאפשר לכם לישון עד מאוחר בבוקר וימנע מכם להתבשל בשמש הבוקר.



אל תשכחו לקחת איתכם מצעים נעימים ונקיים מהבית, כולל כריות. נוחות היא ההבדל בין טיול קמפינג כיפי לסיוט של לילה או יותר.

אל תשכחו לקחת אלטוש! להתגרד כשאתם בטבע זה לא נעים ולא כיפי.

תאורה, לאכול בחושך או בכלל לנסות למצוא את האלטוש בחושך יכול להיות משימה בלתי אפשרית. ארגנו לכם קופסה עם נרות, שקיות נייר וצרו נרות סיני לתאורה רומנטית וכיפית.

איפה להקים מאהל


הכי רחוק שאפשר מהציוויליזציה. אם בשנים קודמות תמיד חיפשנו חוף מוכרז, עם שירותים ומים זורמים. הפעם מצאנו חוף מבודד, היה קצת יותר מאתגר מבחינת שירותים ומים זורמים, אבל בהחלט שווה את האתגר מבחינת אינטימיות ואווירה.

התרחקות מחופים מוכרזים ומיועדים לקמפינג, ידאג לכך שלא תתעוררו באמצע הלילה מטראנסים או ילדים שהחליטו לשים מוסיקה בקולי קולות.


מה לארוז לאכול


אני תמיד נלחצת מהעובדה שבקמפינג אין AMPM ומה שמביאים זה מה שאוכלים. אבל הצלחתי לייצר את הקומבינציה המנצחת לאכילה בטיולים.

לארוחת בוקר אני תמיד מכינה בבית מראש ביצים קשות, גבינה קשה, ירקות ופירכיות אורז. אנחנו תמיד דואגים לקחת איתנו ציידנית והכל נשמר טרי וטעים לארוחת בוקר.

ארוחת הערב היא תמיד ברביקיו, סטייקים על האש, ירקות קלויים וסלט טרי.


חשוב לקחת איתכם:


תבלינים (מלח, לפל, שום, אורגנו)
שמן
בצל
ירקות טריים
טחינה גולמית
גבינה קשה
ביצים קשות

קרש חיתוך לירקות
סכום
כלים חד פעמיים
מנגל
פחמים
סכין חדה
שולחן מתקפל
כיסאות מתקפלים



זו אולי נראה רשימה ארוכה, אנחנו הצלחנו להעמיס הכל במכונית פרייבט עירונית וקטנטנה.
המנקי מוסיף: "במקרה הצורך תמיד אפשר לקשור ציוד קל על הגג, כמו מזרונים, שקי שינה ואוהלים"




יום שישי, 18 בספטמבר 2015

Lace & Flowers

סוף שבוע של שנה חדשה, תמיד טומן בחובו הפתעות. אם אין הפתעות אז לפחות יש תחושה באוויר, של משהו חדש ורענן. ולמי שקשה להשתכנע ממני יכול להציץ לרגע באתר של style.com ולראות את כל תצוגות האופנה שהוצגו בניו-יורק בשבוע האחרון.


בגדים חדשים, התחלות חדשות והתרגשות של התחלה באוויר..... האם יש משהו כיפי יותר מזה?

לכבוד השנה החדשה, נפגשי עם המאפרת המדהימה אנה, להצצה לגוונים חדשים שישלטו בחורף הקרוב, התמונות ממש פה למטה. ואיזה כיף שסגול הולך להיות הצבע של החורף :)







ספרו לי מה אתן חושבות על הצבעים החדשים?

יום שלישי, 15 בספטמבר 2015

סוף שבוע כפרי

כתל אביבית אחד מהדברים שאני משתדלת להימנע מהם זה לצאת מהעיר, במיוחד בסופי שבוע. הבעיה עם מנהג סופי השבוע שלי, היא העובדה שכל העולם ואחותו בוחרים להגיע לעיר בשבת בבוקר ולא לעזוב אותה עד השעות הקטנות של הלילה. כך שיוצא שאת ימי שבת אני מבלה בעיקר על הספה או במטבח עם המנקי, חברים טובים ואחותי.

היציאה מהעיר

לפני שבועיים ההורים שלי בחרו לעזוב את העיר ולעבור לגור במושב, מה שגרם לבלאגן בסופי השבוע הרגילים שלי בעיר. במקום נסיעה של עשר דקות לחולון אנחנו צריכים לנסוע מעל לעשרים דקות בכביש מהיר למ-ו-ש-ב!!
אומנות בעיר
הדרך למושב

בית הפרוגלים

בכל שינוי יש גם דברים טובים, לפחות זה מה שאומרים. במושב שקט, הבית יותר גדול ובכללי האווירה נחמדה ומאוד לא עירונית. היתרון השני הוא, שהנסיעות הופכות לאט לאט לנסבלות ומאפשרות לנו לצאת למסע ולבקר חברים שהחליטו גם הם לעזוב את העיר ולהשתכן במושב (לא רחוק מההורים).

אני יכולה לקטר שעות כמה נורא במושב, אין AMPM, אין בתי קפה, אין אקשן. אבל מה שיש במושב זה שקט וחיות, למען האמת יש שם המון חיות חמודות שאפשר ללטף. ולמי שלא יודע ללטף חיות עושה טוב לנפש. 

אז הנה כמה תמונות שלי מלטפת סוסים במושב ומעלה את רמות הסרטונין והאושר, מעניין מתי המנקי יביא לי כבר חייה משלי שתגור לי בסלון?










יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

רשימות לשנה החולפת ומתכון לדובשניות

לא יצא לי להיות כאן המון זמן (זה בטח נשמע כבר כמו איזה תירוץ......), בכל מקרה התחשק לי לכתוב כאן קצת. ואולי אפילו לעשות איזה רשימת תוכניות לשנה הקרובה.


כל שנה אני עושה אחת, זה טריק שלמדתי כבר כשהייתי פיצפונת. אני חושב שמהיום הראשון שידעתי לכתוב כמו שצריך, אני כותבת רשימות של משימות ומטלות כל תחילת שבוע:
לנקות את הבית, 
לרחוץ כלים,
למלא דלק במכונית.... ועוד עשרות משימות משעממות בכל שבוע

הרשימה של ראש השנה, זו הרשימה האהובה עלי הכי בעולם.
זו רשימה שתמיד נותנת לי תקווה, השנה יקרו דברים נפלאים אני מספרת לעצמי בעודי ממשיכה לכתוב, השנה אני אגרום לדברים נפלאים לקרות!

אבל רגע לפני שאני כותבת את הרשימה לשנה החדשה, נראה לי שיש מקום של רשימת תודות לעצמי וליקום לשנה שעברה.
אז מה היה לי השנה......
כתבתי ספר דיאטה (שאם לא יצא לכם לקרוא אז כדאי!)
סיימתי את לימודי ה-NLP והאימון, ואפילו סיימתי את כל מטלות של לשכת המאמנים הארצית (צריך לשלוח את                                                                     המסמכים... את זה אני אוסיף לשנה הבאה)
נסעתי פעמיים לח"ל (בודפשט וכריתים)
עזרתי למטופלות בקליניקה
עזרתי למטופלות וגם כמה חברות למצוא זוגיות
קיבלתי טבעת יהלום (כן עם כל המשמעויות של טבעת יהלום)
קיבלתי מיילים מפרגנים על כתבות ב- XNET
ניסיתי להקים עסק חדש, נכשלתי והתרוממתי מחדש
הבנתי את כל מה שדרוש כדי לכתוב בלוג מצליח (אולי השנה גם איישם את הלמידות)
גיליתי שיש לי חברות מהממות
גיליתי שהמנקי הוא SUPERHERO
נפתרתי מהמון בגדים ישנים בארון
אפיתי, בישלתי וצילמתי (ועל חלק מהמתכונים אפילו שילמו לי)
גיליתי שדייט נייט הוא החלק הכי חשוב בשבועות עמוסים
גיליתי שצריך לשחרר, אפילו שלפעמים זה נראה לי בלתי אפשרי
למדתי שמה שבאמת חשוב זה מה אני חושבת ולא מה שחושבים עלי (למרות שזה עדיין מאתגר)




ועכשיו שאני כותבת את כל זה, נראה לי שיש עוד הרבה נוספים אבל יש גבול לעד כמה ארוך הפוסט יכול להיות.

מזמינה אתכן לכתוב את רשימת התודות שלכם ואם בא לכם גם לשתף ממש פה.
ויד אז קבלו מתכון לדובשניות המושלמות בעולם (והם גם בריאות)









יום שבת, 6 ביוני 2015

אופטימיות קוסמית

לפעמים יש ימים כאלה שכל מה שרואים זה שחור, ויש ימים שהכל ורוד.
בשלושת השבועות האחרונים, אני מרגישה כאילו החיים הם בשחור וורוד בלבד. כל הצבעי ביניים נעלמו ואני מוצפת באוקיינוס של רגשות שבאים והולכים, משתנים, גדלים קטנים ואפילו נהיים חדים וכהים ללא הודעה מוקדמת.

לפני שלושה שבועות, מאנק הביא לי טבעת (כן, זה בדיוק מה שזה. אני מ-ת-ח-ת-נ-ת!!!!), מה שעל פניו היה אמור להיות הגשמת חלום והתחלת דרך חדשה, הופך אט אט לסיוט.

אם חשבתי שלתכנן מסיבת הפתעה למנק זה קשה..... אז מסתבר שלתכנן חתונה זה סיוט! כן, יסלחו הרווקות קוראות וחושבות שאני מקשקשת כי זה באמת אמור להיות כיף. אז זהו שמסתבר שזה לא.

אני יכולה לעשות רשימה של כל הדברים המעצבנים שצריך לחשוב עליהם. אבל במקום זה החלטתי שהחל מהיום, אני לא הולכת להתלונן. אני מתכוונת להנות מכל רגע מעכשיו ועד לחופה, לעדכן אתכם תוך כדי ולהתחיל בפרוייקט חדש.

פרוייקט 365 דברים טובים שקרו לי השנה. כן, כתבתי למעלה, זה פוסט אופטימי. החלטתי להתחיל את הפרוייקט החל מהיום. כל יום או כמה ימים אפרסם כמה דברים טובים שקרו לי, שיש בעיר ושכדאי לכם לא לפספס. על הדרך גם אעדכן בכל מה שחדש בחיי ואמשיך לעלות את הפוסטים הרגילים.

ואם ממש בא לכם אני אשמח שתחלקו איתי דברים טובים שעוברים עליכם. לא כי שאחרים יפתחו עיניים, להפך מתוך מחשבה שלפעמים צריך לעצור ולהודות על כל הטוב שבחיינו.

ובגלל שלא הייתי פה הרבה זמן.... הדבר הראשון (#1) שאני רוצה לספר לכם עליו הוא האופניים החדשים והמהממים שמנק שיפץ במיוחד בשבילי. מי יתן וישרדו בעיר שנים ארוכות (אמן, אמן)



הדבר השני (#2) הוא הסרטון המהמם הזה. נתקלתי בו במקרה ברשת והוא פשוט עשה לי טוב על הלב.


 

Emotions Of Pixar from Lindsay McCutcheon on Vimeo.

שבוע טוב לכולם וימים מלאי שמחה
נטע